ישבתי לידם וחיכיתי לסרט שיתחיל. היא הפנתה אליי את הראש וניערה אותי. "כפרה עלייך תביאי לי משהו לאכול!". הרמתי את עיני לדלת וראיתי את התור הארוך. "עזבי אין לי כוח, תיראי איזה תור ארוך". היא התחילה לחפש מסביב אנשים שיביאו לה לאכול. "אוף וואי איזה מעצבנת את! חכי בבית ספר אל דברי איתי בחיים שלך!". -(כיאלו מה את ילדה קטנה?)-. היא חזרה לדבר עם האנשים שהיו לידה והתעלמה ממני. הפנתי את ראשי למסך מחכה לסרט. "וואי את יודעת כמה מקום את תופסת!! זוזי כבר!". היא התחילה לצעוק עליי. התפללתי שאף אחד לא רואה את הדבר הנורא הזה וקמתי בעודה דוחפת אותי. צעדתי לעבר הכיסאות שאני רואה את חברה שלי מתעסקת בפאלפון שלה. "היי". היא מחייכת אליי. "היי". אני משביה לה. "רוצה לצאת קצת?". אני שואלת אותה בעודי מרגישה את הדמעות בגרון שלי. "כן למה לא". שנינו עוברות את כולם ויוצאות לעבר המגרש. פשוט שם התחלתי לבכות. בכיתי כמו מפגרת אני יודעת שזה מטומטם אבל אני לוקחת כל דבר ללב. זה משהו דפוק אצלי אני פשוט בכיתי כמו מפגרת. איכס הערב הזה הרס לי את כל השבוע.
|
|
|
;){kind=link}