"למה?..". היא שואלת אותי. "למה את לא גומרת עם זה?..". אני מאדקת את אחיזתי בסכין ומביטה בה.
"בגללם..". אני אומרת. "בגללם?..". היא שואלת, מבולבלת מדבריי. היא מגחכת ומביטה בי בחזרה.
"מה הם כבר יכולים לומר לך שאת תיבחרי לחיות?..להאריך את הסבל?".
"הם..". אני מורידה את ראשי בבושה ונזכרת.
"תיזהרו זאת היא שוב". "למה שלא תלכי ותמותי!",
"תלכי מפה..ימפלצת אחת!". "מוזרה!".
"היא מפלצת!, אל תסתכלו עלייה אפילו".
. אני מרימה את ראשי ומביטה בה ישירות לעיניים. "יש לי אנשים שאכפת לי מהם יותר משאכפת לי מעצמי!. ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בהם. וזה הסיבה שאני בחיים לא יוותר. אני לא ימות". היא הביטה בי לזמן מה בעיניים פעורות. "אבל למה?..אבל למה שתעשי את זה למישהו חוץ מעצמך?". היא שואלת אותי שידיה רועדות. "כי הם הצילו אותי מעצמי. הם הצילו אותי מהבדידות שלי. הם היו הראשונים שקיבלו אותי איך שאני. הם החברים שלי".
אני מתקדמת אליה באיטיות ודוקרת אותה ישר בליבה. "להתראות..". אני לוחשת אל עצמי. ומסתובבת לדרכי.
את הבן אדם שהציל אותי מהבדידות שלי.
את הבן אדם שקיבל אותי איך שאני.
את הבן אדם שראה שסבלתי והחזקת לי את היד.
את הבן אדם שגילה את הסודות שלי ולא נרתע.
את הבן אדם שהצילה אותי מעצמי.
את הבן אדם החשוב לי ביותר.
אז.. מזל טוב!.
יש לך היום יום הולדת ואני שמחה בשבילך.
(אני לא יכתוב את הכל..אני ישלח לך הודעה)
.
-thank you-
;){kind=link}