עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

We all have a story.. this is mine
atatatat321@gmail.com
-always here for talk-
חברים
הַחַיִּים שֶׁלִּיaliceתיאוits just me .mslittlebeattears
JennyMeshiשאריות של החייםSimple_GirlJimisunshine
רוז דיימונדLoLa100% MEDaliaSJUNE Mc'lovingDown
עוד מוזרה בעולםBe Your Own Heromy nicknamegirlFUCKiTDemon
MagenAprilג'ולמאיה נוימןHere To LovecosmicBFFשקד
The Cheshire CatSuzanTigerLily
-music-

Music save my life

-unknown name-

12/10/2014 20:45
me-***

   פרק -2-

"את חדשה?". הבטתיבמורה המחויך שעומד מולי. בחנתי את מראהו. גבוהה וצנום. שערו חום ומסודר באופןמפחיד לאחור. משקפיים עבות שחורות שנטו טיפה ימינה. וחליפה שחורה על גופו שעניבהאדומה שוברת את הצבע. "שמי מגונס". הבטתי בבן אדם שמולי ללא קול. "שמי מנגוס". הוא חזר על עצמו.הושטתי את ידי אליו חייכתי. "שמי איים הועברתי מהמעוטרים לכאן". הוא בחןאותי לכמה שניות הושיט את ידו אלי. "נעים להכיר איים, בואי אחריי והראה לך אתכיתתך". אסרתי תודה למנגוס ועקבתי אחריו. הוא הוביל אותי למסדרון צר וקירבאותי לדלת מוזהבת וגדולה. "הינה". הוא חייך והצביע על הדלת. A-B נתכתב על הדלת המוזהבת. "את נכנסת?". הבטתי במנגוס שחיכה בקוצר רוח. "כן".אמרתי בהחלטיות . הושטתי את ידי אל הדלת וסובבתי. ציפיתי לחדר ענק ומפואר אבל רקכיתה רגילה הופיעה למולי. תלמידים יושבים ומרכלים כרגיל. סרקתי את הכיתה מהרוגיליתי שולחן פנוי בסוף הכיתה. צעדתי באיטיות אל הכיסא בלי לסובב את הראש. כל מהשידעתי זה שהכיסא זה המטרה שלי כרגע. להגיע בשלום אל הכיסא. "תסלחי לי".הילד ממולי אמר בעודו משתטח מולי . נוזל חם ירד במורד צווארי. כולם הסתובבו והביטובי ובילד שוכבים על הריצפה. "את מדממת". אמר בבהלה. "מה?".שאלתי מופתעת בעודי ממששת את ראשי. "כנראה שקיבלת מכה מהכיסא, בואי אני יקחאותך לאחות". הבחור הזר הושיט לי את ידו ונעץ בי עיניים מלאות רחמים. אחזתיבידו וקמתי. הקולות התגברו ועכשיו עיניים נעצו. הם שמו לב אליי. הילד הוביל אותי אלהדלת במהירות ומשם למסדון.

"אני ממש מצטער". אמר בפעם השלישית. הלכנו במסדרון צר שנפתח ללובי ענק."זה בסדר, זה לא היה בכוונה".
בחנתי את הקירות בצבע ארגמן. יפיפיות כל כך. תמונות ישנות הופיעו עליהם. מבטתינמשך אל הילד. נושך את שפתיו ובפניו חרטה. "אבל זה כן היה בכוונה".השתתקתי. ליבי פעם בחוזקה ולא יכולתי לומר דבר. "הי-ה  בכ-וונ-ה..". הצלחתי לומר לבסוף."אני ממש מצטער!". הוא רכן לפניי. גועל עלה בגרוני. "מצטער?".לחשתי. "למה עשיתה את זה?". שאלתי בעודי מכופפת את אגרופיי. "אני..".קולו רעד. "אני עשיתי לך משהו?". המשכתי לומר.
"אני מתעבת אנשים כמוך". דמעות התחילו לרדת מפניו. הסתובבתי אלחדר האחות כשאני משאירה אותו מייבב לעצמו. השנאה שהרגשתי באותו רגע עברה בכל גופי.מין רעד והייתי חייבת לפרוץ אותו איכשהו.  לפתע קירות הארגמן קראו לי. צבען הזכיר לי דם.כעס וחניקה. הנפתי את ידי בחוזקה אל עבר הקיר הקשה ועצמתי את עיניי בחוזקה. חתיכותבטון עפו לכל מקום. הכאב שהרגשתי בראש ניהיה חד יותר וכואב יותר. ירדתי אל ברכייומיששתי את הדם שהמשיך לנזול ללא סוף. "היי את!". הסבתי את מבטי אלמדרגות העץ בכאב חד. נער צעיר ונאה עמד בקצה המדרגות. "כן..". ניסיתילומר אך הכאב המשיך לגדול. "את עשית את זה?". הבחור הצביע אל מאחוריגבי. סובבתי באיטיות את ראשי ונדהמתי. עיניי נפערו לרווחה ופחד עבר בי. חתיכותבטון ענקיות התפזרו על ריצפת השיש. חור ענקי הופיע בקיר איכן שהוצאתי את כעסי."אני שאלתי עם את עשית את זה!". הוא חזר ואמר. רעד עבר בי. ניסיתי לדבראבל רק קול צרוד נשמע. "תדברי טיפשה". הזלזול שיצא משפתיו הכעיס אותיאבל לא יכולתי לומד דבר. הקירות נצבעו בשחור וגם עיניי.

"איים". מנגינה חלשה נשמעה ברקע. מוצארט. הכאב שבמנגינההזאת מכאיבה כל כך. איך אפשר להרגיש כאב שלא חווית לעולם?. "איים".שוב הקול חזר על עצמו את הקול אבל לא רציתי לענות. ניסיתי לפתוח את עיניי אבל זההרגיש כיאלו היו תפורות. "איים". הקול חזר על עצמו. לבסוף במאמץ רבעייני נפתחו ואישה זרה עמדה ממולי. "איים, את בסדר?". אישה בגיל עמידהרכנה מעליי. "נערה טיפשה..". קול רך מקצה החדר נשמע. "די די צ'ייס,היא לא במטיבה כרגע ואתה לא מקל עלייה". עיניי זזו לצד החדר ושם ראיתי אותו.נער גבוהה שמשלב את ידיו בכעס. מבט אחוז שנאה ננעץ לעבריי. "זה לא אשמתי, היאהכל קרה אך ורק בגללה". האישה שרכנה מעליי צעדה לעבריו כשידיה על מותניה."צא מכאן". הופתעתי שהוא שתק ולא יצאו לו עוד מילים חסרות ערך מפיו. הואהסתובב ויצא מהחדר, לא לפני שנתן לי מבט מכעיס. הגברת נאחה קלות והמשיכה בעיסוקיה."אני מצטערת שהיית צריכה לשמוע את זה.. צ'ייס ילד טוב אך יש לו רגעים שקשה לולהחזיק בפנים את מה שהוא חושב". היא סובבה את ראשה אליי. "את יכולהלקום?". שכחתי כבר שאני שכובה במיטה כמו גופה. ייצבתי את גבי וכעת ישבתי."אכן". הנהנתי בחיוב. כעת הבטתי סביבי. חדר ענק ולבן נגלה בפניי. ריצפתשיש שמותאמת לווילונות בצבע שמנת. "אגב, שמי מרתה. אני רופאת בית ספר".היא חייכה חיוך שחשף שורה של שיניים ישרות. "צ'ייס הביא אותך לכאן אחרישהתעלפת". מרתה ניגשה לארון ומזגה לתוך כפית נוזל אדום וסמיך. "צ'ייס?זה הנער שהיה כאן לפני רגע?". היא צעדה לעברי עם הכפית והורתה לי לשתות אתהנוזל. "אכן יקרתי". אמרה לבסוף. הכנסתי את הנוזל לפי מבלי לחשוב אבלמיד הצטערתי. הוא היה חזק ומריר בדיוק כמו אלכוהול. "חכי כאן אלך להביא לךמיץ שינקה את הטעם". מרתה טפחה לי בגב ונעלמה בין רגע. סחרחורת תקפה אותילפתע. הגוף לא יכל להחזיק אותו יותר. עצמתי את עיני בחוזקה לפני שהראש יפגע בקיר.  אך מישהו תפס אותי. "היזהרי..". הפנתיאת ראשי לילדה הקטנה. "את בסדר?". היא קיבצה את גבותיה בדאגה. "כן..".אמרתי כשאני מנערת את התחושה המאפילה. "מתרגלים לטעם אחרי זמן מה.. בטח פעםראשונה שלך". הילדה הג'ינג'ית שחררה אותי בעדינות כיאלו עמדתי ליפול. היאצעדה שלושה צעדים אחורה וכעת ראיתי אותה יותר טוב. היא פשוט יפיפה  חשבתי לעצמי. שיער אדמוני אסוף בקוקו צמוד לאחור.עיניים גדולות וירוקות כדשא שרואים באסמים. פשוט גזרו אותה מעיתון חשבתי.
"את בסדר?". שוב עלה על פרצופה פרצוף מודאג. "כמובן". מיהרתילומר. סומק עלה בלחיי. נדהמתי מיופיה. "את פשוט ממש יפה..". היא גלגלהאת עיניה ופלטה נחירת צחוק. "שטויות". החיוך שלה היה כלכך עדין ויפה שלא שמתי לב שגם אני מחייכת. "שמיאיים". הושטתי את ידיי לעברה. "איים? ה-איים? וואו! ממש ציפיתי לפגושאותך.. כל הבית ספר מדבר עלייך". היא ניערת את ידי בהתרגשות. אחרי זה הושיטהאת ידה לכיס הפנימי בחולצה שלה והוציא משם נרתיק שחור. משקפיים שחורות יצאו משם ועכשיוהרכיבה אותה על אפה. "אכן! עין אחת אדומה ועין אחת כחולה כמו שכתובבאגדות". החיוך שעלה על שפתיי התעקם בשניות. "אגדות?". הילדה העיפהאת ידיה באוויר כסימן ביטול. "לא, לא. אל תיקחי את זה כמשהו רע.. פשוט מדבריםעלייך המון". עיניי נפלו לריצפה. "בטח שלא מחמאות". ושוב הכעס עלהלי הילדה נראתה כיאלו התחרטה על דבריה. "שמועות הם סתם שמועות.. אני רואה אתזה כעוד אגדה מופרחת". הרמתי את ראשי להביט בה. זה היה מוזר ושונה.. היאהתייחסה אליי כבן אדם ולא חיה. "שמי מליסה". היא חייכה אליי. "נעיםלהכיר מליסה". חייכתי בחזרה. זה היה נראה שרצתה לומר עוד מילה אבל הדלתנפתחה. "מצטערת שאיחרתי, החדר היה נעול והיית..".  מרתה נכנסה בפריצות מסחררת וסתמה שהבחינה שאנילא לבד. "אוי מליסה יקרתי מה את עושה כאן?". היא צעדה לעברנו עם המגשבידה. "באתי לראות מה קורה איתך, דאגתי לך". מרתה נשפה לרווחה."אוי ילדתי.. ראית אותי אתמול, את דואגת לכולם". מרתה הביטה במליסה בכעסאך בחיוך מקל. "את צריכה להפסיק לדאוג לאנשים סביבך ולהתחיל לדאוגלעצמך". אמרה מרתה בהחלטיות. "אבל אני אוהבת אותך". מליסה אמרהבקול מיבב. היא צעדה אל עבר מרתה וחיבקה אותה חזק. "גם אני ילדתי..". היאטפחה לראשה של מליסה בעדינות. "גם אני..". היא חזרה בשקט.
הבטתי בהם בדממה. מרתה הפנתה את ראשה אליה וחיוך זדוני עלה על שפתייה. "מהקרה איים?
טיפה מקנאה?". חייכתי חיוךמביש והורדתי את עיני לריצפה. "אל תדאגי..יש מספיק מרתה לכולם!". היאמשכה אותי במהירות לעברה והצמידה אותי קרוב אליה. שוק. אני לא יכולה לזוז. זהמרגיש מוזר..לקבל חיבוק ממישהו שהוא לא אמה.
עיניי פעורות אל עבר התיקרה.  האם אנימגזימה? אולי זה רק נקודת המבט שלי לעולם.. אולי זה לא כזה נורא. "אתבסדר?". אני שומעת את קולה של אליסה מעבר לכתפה של מרתה. היא מחייכת, שומעיםאת זה בקול שלה. "אני בסדר..". עכשיו עצמתי את עיני. נתתי לרגע הזהלהימשך עוד קצת. עוד טיפה.
 
"אני בסדר". 

פרק 2.. העלתי את זה רק בגלל חברה שרוצה לקרוא את ההמשך.
זה מעלה המון זכרונות לקרוא את זה.. (נ.ב לפני 4 שנים ^_^) 
.

NerdWriting
12/10/2014 23:25
את מוכשרת וכל כך מדהימה!!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
if i'll die young

If I die young, bury me in satin
Lay me down on a bed of roses
Sink me in the river at dawn
Send me away with the words of a love song
Lonely kid...

היא צועדת אל הקצה.
אף אחד לא שופט אותה.
אף אחד לא עוצר אותה.
היא מסתובבת לאחור למבט אחרון.
היא מחכה למילים 'אני איתך' אבל שום פה לא נע.
היא מסובבת את ראשה חזרה וקופצת. ללא שום חרטה.